את היומיים האחרונים בחיים שלו - אבא שלי 'בילה' בשינה.

הוא לקח זריקת הרדמה שנותנים לחולי סרטן שסובלים יותר מדי. הרדמה שממנה לא קמים.

בבוקר האחרון לחייו, ישבתי ליד המיטה שלו בבית החולים ושמרתי עליו. הוא ישן ואני כתבתי:

​

אבא שלי היקר מכל
מנחם ומטריד בעת בעונה אחת לראות אותך עכשיו.
אתה נח
אתה ישן את שנתך המתוקה.
זאת סיטואציה מוזרה
לשבת איתך בזמן שאתה ישן
ואני יודע שכבר לא תתעורר.
הגעתי הבוקר והחלפתי את אמא במשמרת
ועכשיו זה יותר קל, כי לא כואב לך
כי אתה לא צריך משהו כל רגע.
אפשר לקרוא, אפשר להכין שיעורים
אתה ישן ואני כאן לידך.
עכשיו אני אשמור עליך
ואלחש לך כמו שהיית לוחש לי כשהייתי קטן
את לחש הפלא שמבריח את כל הכאבים.

מאוד סוריאליסטי לשמור עליך בשעות האחרונות האלה, אבא
כשאני לא יודע מתי בדיוק
אבל יודע שזה עניין של זמן עד שזה נגמר.
עכשיו כבר כדאי לחשוב על סידורי הלוויה ולעשות טלפונים
להתחיל להודיע לכולם שיתכוננו אחרי סוף השבוע
להתחיל לארגן את הבית לשבעה.
מוזר לשבת לידך ולחכות לסוף.

תמיד שנאתי את הרעיון של למות בהתראה מראש
הידיעה המייסרת האלה שהופכת את החיים עכשיו להמתנה
לחיים אחר כך. עכשיו אי אפשר לחיות כי מוות. זה חונק.
אני רוצה למות בזבנג וגמרנו
בלי להיפרד ובלי לבקש סליחה מאף אחד
מה שהיה היה ומה שהספקתי לומר אמרתי
לא רוצה ללכת באיטיות הזאת
וגם לך אבא, היא נורא לא מתאימה.

התרגשתי כשאמרת מילות פרידה, וביקשת סליחה
כאילו משהו נפתח בך
ובכית, איש חזק שכמוך
וסיפרת על המשפחה שלך
שאף פעם אתה לא אומר עליהם אף מילה. גם כששואלים.
כן, זה היה מרגש. וליום וחצי לכולנו היה נדמה
שעכשיו אחרי הסיכום הזה אתה מתחיל להבריא
והלוואי ותצא מזה ותהיה פתאום קצת שונה לטובה.

אבל המחלה התגברה. היא מתגברת. היא מנצחת.
היום הנורא שחיכינו לו הגיע.
בעוד כמה שעות, דנה תהיה פה לידך ותתקשר אלינו
ואנחנו נגיע ונפרוץ בבכי ביחד בבית החולים.
כל הזמן ידענו שהנה עוד מעט ועכשיו זה מגיע
סוף סוף אפשר להתאבל. ואחר כך להמשיך בחיים.

מוזר לחשוב שזאת הפעם האחרונה שאני רואה אותך
שלא אשמע עוד את קולך
שלא תיתן יותר עצות ורעיונות
שלא נצא לקפה בשישי בבוקר.
מוזר שלא תהיה פה יותר אבא'לה שלי.
קשה לי להבין את זה שאתה כבר אינך
אתה עוד כאן לידי, אבל את המילים האחרונות כבר אמרת
עכשיו תהיה בתמונות ובזיכרונות
ולעולם לא אפגוש אותך יותר.
אני אוהב אותך כל כך אבאלה שלי
ואני כועס כל כך על אלוהים שהגריל לך זמן כל כך קצר
שאתה הולך כל כך צעיר.
לפחות את נכדתך הראשונה זכית לראות.

קשה לדמיין את המשפחה בלעדיך
בלי המנהיג החזק שלנו, בלי התמיכה האינסופית שלך.
אבל אתה הולך מאושר
אמרת לי הנה, עכשיו אני יודע שכל השנים בניתי נכון
והאהבה האינסופית שנותנת לי אמא שלך שווה את הכל.

אני עצוב אבל גם קצת שמח
שעכשיו אתה כבר לא סובל
שאמרת את כל הדברים שהיה חשוב לך לומר
שסגרת מעגל, שנפרדת
שהחלטת מתי אתה הולך
ואתה ישן לך אל המוות.

אני אתגעגע אליך מאוד
קשה לי להעריך עכשיו עד כמה
איך מרגישים געגועי הנצח האלה
שאצטרך לחיות איתם.

אזכור אותך תמיד
ואזכור שביקשת ואמרת - העיקר לא לפחד
ולא אפחד
ואפתח את כל דלתות העולם לפניי
ואגשים את החלומות המתוקים שלי

בלי פחד.