לעזוב את הידיים - יואב חסיס
כשגדלו הילדים, נגמרו המשחקים
קרוסלה של חיים
מגלשות של נעורים
אין זמן יותר לזה
אין פנאי לחדוות שעשועים
עכשיו הזמן לעזוב את הידיים
עכשיו צריך לפרום את הקשרים
נסגר הלב, נעצמו גם העיניים
וילדים הופכים מבוגרים.
כשגדשו כל הכבישים והאפירו הימים
המולת האנשים נעטפה בדמדומים
מכונות של עבדים
מלחמות של שודדים
עכשיו הזמן לעזוב את הידיים...
כל הזכויות שמורות ליואב חסיס
להפוך לאבא זה אושר ענקי שאין שום דבר שמשתווה לו.
אבל זאת גם אחריות כבדה... עם מחיר כבד. ואין דרך חזרה. אחריות שלמה על נפש וגוף של בן אדם חדש בעולם. זה פאקינג מלחיץ. וזה מרגיש לפעמים קצת כמו חותמת שחורה וגדולה שמוטבעת לך על המצח -
מ ב ו ג ר .
סף הלחץ עולה בכמה וכמה רמות, פתאום כסף הופך להיות דבר הרבה יותר חשוב, פתאום הרצונות והצרכים שלך כבר לא נמצאים במקום הראשון. עייף כל הזמן, לפעמים גם עצבני. ומדי פעם אתה חייב קצת להתאים את התכניות למצב החדש.
אחד הפחדים העמוקים שלי הוא להפוך להיות מבוגר. תמיד ראיתי בעצמי ילד נצחי במידה מסוימת, קצת פיטר פן, קצת תמים, מתרגש וחולם ואוהב לשחק. רוצה להמשיך ללמוד מכל יום חדש. לא מוכן להפוך להיות גבר שימושי שרק עסוק בפרנסה, לא מדבר עם אף אחד, לא מרגיש שום דבר ולא חולם. לא רוצה להתעורר עוד עשרים שנה ולהרגיש החמצה. רוצה יותר. רוצה חיים פחות לחוצים. רוצה לפגוש יותר חברים. לעשות דברים שאני אוהב או סתם דברים יפים בעולם.
השיר הזה הוא על הפחד מלהיות מבוגר. וכשאני מבטא את הפחד הזה בצורה הכי קודרת ומזוקקת, אני יודע שאני עדיין חי, עדיין נלחם על ההגשמה העצמית והביטוי שלי. וברוך השם, בינתיים זה הולך בכיוון לא רע.
בסוף עם כל הלחץ והאחריות, אחד הדברים הכי חשובים שילד צריך - זה שיהיה לו אבא מאושר.